בית המדרש של בני הנביאים
לאחר שגיחזי הצטרע ויצא אל מחוץ למחנה, אמרו התלמידים לאלישע כי בית המדרש, שם הם לומדים תורה, צר מהכיל את כל התלמידים. השאלה המתעוררת היא האם בעבר לא היה המקום צר?
אומרת הגמרא(סוטה מז.) כי אכן כך היה הדבר. גיחזי, שלא היה אדם קדוש, כפי שכבר ראתה זאת השונמית, לא אפשר לתלמידים להכנס לשעור של אלישע. הירושלמי אומר:
גיחזי אדם גבור בתורה(תלמיד חכם גדול) היה אלא שהיו בו שלשה דברים: (א) עין צרה, (ב) פרוץ בעריות (ג) ולא היה מודה בתחית המתים.
(א) עין צרה - בשעה שהיה אלישע יתיב בתנוייה(יושב ושונה) הוה גיחזי יתיב על תרעא ותלמידייה יחמיין ליה ואמרין: גיחזי לא על ואנן עלון? והוה תנייו מתאמר ובר נש לא מתהני מיניה כלום )היתה משנתו של אלישע נאמרת ואין נהנים ממנה, משום שהתלמידים לא נכנסו לשעור(. כיון שנתרחק מה כתיב תמן? "ויאמרו בני הנביאים אל אלישע הנה המקום אשר אנחנו יושבים לפניך צר ממנו"...
[בשעה שהיה אלישע יושב ושונה היה גיחזי יושב על השער(לא נכנס לשעור). ראוהו התלמידים ואמרו: גיחזי לא נכנס ואנחנו נכנס? והייתה משנתו(של אלישע) נאמרת ו(אף) בן אדם לא נהנה ממנה כלל(משום שלא נכנסו התלמידים). כאשר התרחק מה כתוב שם(מה אומר הכתוב): "ויאמרו בני הנביאים אל אלישע הנה המקום אשר אנחנו יושבים לפניך צר ממנו"...]
(סנהדרין פרק י הלכה ב)
התלמידים שנכנסו ללמוד אצל אלישע התעלו בתורה ובמדות טובות. אם היה גיחזי נכנס(אפילו שהיה גדול בתורה) היו תלמידים נוספים נכנסים ושומעים את דברי הנביא והתורה היתה מתרבה בישראל.
וכן מצאנו במדרש על הפסוק "ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר, דברו אל כל עדת בני ישראל לאמר":
רבי ישמעאל אמר: וכי שניהם מדברים? והלא כבר נאמר "ואתה(משה ולא אהרן) דבר אל בני ישראל לאמר", ומה תלמוד לומר "דברו"?
- אלא כשהיה משה מדבר היה אהרן מרכין אזנו לשמוע באימה, ומעלה עליו הכתוב כאלו שומע מפי הקב"ה.
(מכילתא שמות יב)
מסביר הרב מוסר הנביאים שבזה שהיה אהרן שומע את דבר משה באימה וביראה, הוכיח לכל עד כמה חשובים הדברים, מה שההביא את כל עם ישראל לבוא ולשמוע את תורת ה' מפי משה. ומאחר שהעם הגיע אל משה בזכות אהרן, נחשב לפני המקום כאלו אהרן עצמו מדבר את דברי ה' אל העם. גם בענייננו, אילו היה גיחזי נכנס לשיעור של אלישע ומקשיב לדבריו, היה גורם להפצת התורה בקרב העם ומצוה זו היתה נזקפת לזכותו, אך הוא לא זכה לכך.
תלמידי אלישע הציעו לכרות עצים מן היער הסמוך ולהכין להם מקום כדי ללמוד שם, והנביא הסכים להצעה. התלמידים ביקשו שהנביא יצטרף אליהם ואלישע נאות לבקשתם. אחד הכורתים הפיל את הקורה למימי הירדן כדי להשיטה באמצעות זרם המים למקום המיועד, והנה נשמט הגרזן מתוך הידית וצלל אל תוך מי הירדן. אותו אדם שהתשמש בגרזן ביקש את עזרת הנביא למצוא את הגרזן, מאחר שהגרזן היה שאול, וכידוע השואל חייב באונסין, וקצרה ידו מלהשיג דמי הגרזן. עתה התברר שהנביא הועיל מאוד בהלכיתו עם תלמידיו. התלמיד הראה לו היכן נפל הגרזן, ואז הנביא חתך גזע עץ(ולדעת הרד"ק הייתה זאת הידית של הגרזן) והשליכו למים. אט אז נעשה הנס על ידי הנביא והעץ צלל לעומק בנגוד לטבעו(ולדעת הרד"ק נתחב בגרזן שטבע), ואילו הגרזן צף למעלה גם כן בניגוד לטבעו.
באדיבות הרב, מתוך ספרו: 'אמרי ח"ן - מלכים'